מי שיאמין אמונה בהצלחה אחרים

סיימתי ללמוד בשנקר ב-2010 עיצוב תעשייתי. כפרויקט גמר, בחרתי לעצב תיק. עיצבתי תיק מאוד מורכב ומיוחד, שעשוי היה מעור מתוח על תבניות, שיצרתי הרבה תאים תיבתיים בגדלים וגבהים שונים, בהם היה אפשר לשים מוצרים ייעודיים ולמצוא בקלות בעזרת חוש המישוש. קראו לפרויקט תיקתא (תיק תא). הפרויקט היה מאוד מעניין בגישה שלו ואנשים רבים הגיעו לתערוכת הבוגרים והתעניינו.

במהלך התערוכה, שמתי לב שכל מי שמגיע אל העמדה שלי מסתכל ובוחן עם איזה תיק אני הולכת. והבנתי שאני לא יכולה לבוא עם תיק פשוט לתערוכה. התיק שעיצבתי בפרוייקט הגמר היה מורכב מידי וקצת כבד בכדי לעמוד איתו בתערוכה כל היום. חזרתי הבייתה והבנתי שאני חייבת לתפור לעצמי תיק, שמדבר על אותו הקונספט, אבל הרבה יותר מופשט וקל. ישבתי מול המכונת תפירה ותכננתי את התיק הבא. זו הייתה הברקה. ערמה של תאים מחוברים וסוגר אחד. נראה כמו אקורדיון.

הגעתי לתערוכה יום אחרי, מצויידת בתיק החדש שלי. הרגשתי גאה בעצמי שהצלחתי לעצב את התיק הזה במהירות וקלות יחסית. בין כל האנשים שהסתובבו והתעניינו, הגיעו אליי שתי נשים מקסימות, קים ועדי, שהיה להן חזון על חנות של מעצבים ישראלים בנמל תל אביב שקראו לה Fash Fresh Design. הן ראו את התיק שלי ומאוד התפעלו והתלהבו ושאלו אותי עוד כמה כאלה יש לי במלאי. אמרתי להן שאין. והן פשוט אמרו לי "אז תעשי. אנחנו נמכור אותם בחנות שלנו." זו הייתה בעצם יריית הפתיחה של העסק שלי. המוצר הראשון שישב בחנות מעצבים.

להקדים את זמני, עם דחיפה מבחוץ

זה היה כל כך מרגש שאדם שבא מבחוץ רואה את הדברים שאני עושה, ומוציא את הפוטנציאל ממני לפועל. הן ראו את התיק הזה וזה היה להן כל כך ברור. אני לא יכולתי לראות זאת באותה נקודה. כמו כוח עליון שלקח אותי יד ביד לצאת לדרך. שם הדרך היזמית שלי התחילה. ומאז מכרתי הרבה מוצרים, עבדתי עם 10 חנויות, וחנויות אונליין.

עוד לפני שהאמנתי בעצמי, מישהו אחר האמין בי. הניע אותי לעשייה. יכל להצביע על משהו שזיהה שיכול לעבוד. וזה נתן לי הרבה כוח לעשות, לחשוב, ליזום וליצור.

לפני שנה ראיתי תיק דומה מאוד לשלי, מופיע בתחזיות אופנה ל-2018. מי היה מאמין, התיק שלי פשוט הקדים את זמנו. זה היה מפתיע ביותר לראות זאת.